הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עירית נתניה

פסק דין

המחלוקת בין הצדדים היא, האם הנזק לתיבת ההילוכים של רכב שבוטח על ידי התובעת, נגרם כתוצאה מאירוע הצפה שהתרחש בשל כשל במערכת הניקוז של הנתבעת בגינו על הנתבעת לפצות את התובעת.

התובעת טענה, כי ביום 20/01/10 חנה רכב מבוטחתה באזור התעשייה בנתניה. אותו יום היה גשום ומים רבים זרמו בכביש, בין היתר בשל ליקויים במערכת הניקוז העירונית וחוסר יכולתה לקלוט את המים. הרכב הוצף ונגרם לו נזק. בהודעה של מבוטחת התובעת, היא מסרה שהיא הבחינה בבעיה כלשהי מספר ימים לאחר מכן בעקבותיה היא פנתה אל המוסך. בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה נכתב שבבדיקה הוצגו סימני חדירת מים לתיבת הילוכים אוטומטית של הרכב ולפיכך היא הוחלפה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי הנתבעת כרשות סבירה מתחזקת ומטפלת במערכות ניקוז בתחום שיפוטה ומכינה אותן לקראת החורף וכי עומדת לה חזקת התקינות של רשות מנהלית. במועד האירוע, ירדו באזור גשמים כבדים שהיו חריגים בכמותם ובעוצמתם מעבר למקובל. מערכות הניקוז פעלו במלוא יכולתן ולכן לא היו מסוגלות לקלוט את המים במלואם בו זמנית. העובדה שהנזקים הנטענים הינם לתיבת ההילוכים הממוקמת בתחתית הרכב יש בה לכשעצמה כדי להעיד כי לא הצטברו במקום מי שיטפונות גבוהים וממילא לא קמה רשלנות מצד העירייה. מכיוון שתיבת ההילוכים הינה תיבה סגורה האוצרת בתוכה שמן רב, הרי שעצם חדירת מים לתוכה, אם אכן זה קרה, יש בה כדי להעיד על אי תקינות תיבת ההילוכים שהביאה לחדירת המים.

בדיון שהתקיים לפניי, העידה המבוטחת והשמאי מטעם התובעת. הנתבעת מצידה לא זימנה עדים. ב"כ הנתבעת טען כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין אירוע ההצפה. עוד הוא טען כי ככל הנראה נפל פגם בתיבת ההילוכים אשר בגינו נגרם הנזק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. אני סבור שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח ברמה הנדרשת כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לרכב התובעת לבין אירוע ההצפה הנטען בכתב התביעה.

אף שהאירוע נושא התביעה נחקק בתודעתה של מבוטחת התובעת כאירוע משמעותי בגינו נגרם הנזק הנטען, אין בידי לקבוע שנזק אכן נגרם באותו אירוע. המבוטחת לא הבחינה בקיומו של נזק מיד לאחר האירוע כשנסעה עם הרכב. רק לאחר מספר ימים, אשר במהלכם היא נסעה עם הרכב, היא חשה שדבר מה אינו כשורה. בבדיקה שנערכה במוסך כ-13 יום לאחר האירוע הנטען (2.2.2010), התברר שיש מים בתוך תיבת ההילוכים, אשר חייבו את החלפתה. רק אז היא ערכה שחזור לאחור והבינה שמדובר בנזק שנגרם באירוע ההצפה ובשל השלוליות שהיא חצתה בתאריך האירוע הנטען. אין די בכך.

השמאי מטעם התובעת, מר משה קוטק, בעדותו בחקירה נגדית, אישר שחלקה העליון של תיבת ההילוכים ממנו יכולים לחדור מים אל תיבת ההילוכים נמצא מעל גובה הגלגל ושסף הדלת נמצא בגובה מחצית הגלגל (עמוד 9 שורות 8-12). המבוטחת אמרה כי לפנים הרכב לא נכנסו מים. מכאן המסקנה המתבקשת, שהמים לא עברו את סף הדלת, כך שהנזק לא יכול היה להיגרם בזמן שהרכב חנה.

רכב מטבעו אמור להיות עמיד בפני נזקים בתנאים שונים. מערכותיו בנויות באופן כזה שמים בלתי רצויים לא יחדרו אליהן ויגרמו לנזק. כך למשל רכב בנוי להיות חשוף לגשם שיורד ממעל. הוא גם אמור להיות מסוגל לנסוע בכבישים רטובים ואף לחצות שלוליות מים בגובה מסוים מבלי שיגרם כל נזק. לצורך ניקיונו, הרכב גם נשטף באמצעות מכונות שטיפה ונחשף למים רבים מבלי שייגרם לו נזק.

השמאי בעדותו הסביר כי תיבת ההילוכים היא תיבה סגורה, כאשר בחלקה העליון מותקן נשם שתפקידו להשוות את התנאים האטמוספריים לשמן שבתיבת ההילוכים (עמוד 6 שורות 18-20). כאשר רכב בו מותקנת תיבת הילוכים אוטומטית נמצא במצב שמים מגיעים מעבר לנשם, הם חודרים פנימה. מספיקה כמות קטנה של מים כדי לגרום לתקלה משמעותית מאוד בתיבת ההילוכים שמצריכה שיפוץ כללי (עמוד 7 שורות 3-5). אם כך הם פני הדברים ודי בכמות קטנה של מים כדי לגרום לנזק האמור, הרי שבהחלט ייתכן שהנזק נגרם תוך כדי נסיעה של הרכב במהלכה הותזו מים אל גחון הרכב. אלה הצליחו לחדור אל תיבת ההילוכים מבעד לאותו נשם. למעשה הנזק יכול להתרחש בכל נסיעה בכביש רטוב ביום גשום או בשל סיבה אחרת שאינה קשורה לפגם במערכת הניקוז או אף במקרה של שטיפת הרכב באופן יזום.

יתרה מכך, אין לומר שרק אירוע אחד גרם לנזק וייתכן בהחלט שהנזק הוא תוצאה של מספר אירועים. יש להניח שימים גשומים ונסיעה בתנאים של כביש רטוב, לא הייתה אך ורק ביום הנטען. במהלך הדיון הועלתה אף אפשרות שהנזק נגרם מתופעת התעבות במסגרתה אוויר שמכיל אדי מים נכנס פנימה אל תיבת ההילוכים והופך לטיפות מים.

כאמור, התובעת מסתמכת על שחזור שערכה המבוטחת. היא לא הציגה כל ראיה נוספת לכך שאכן הנזק נגרם באותו אירוע. המסקנה כי הנזק נגרם בשל האירוע הנטען, הינה מרחיקת לכת ועושה עוול עם הנתבעת. שמאי התובעת בעדותו אישר גם הוא שאין הוא יכול לשלול אפשרות שהנזק נגרם במועד שונה מהנטען (ראה עמוד 9 שורות 24-28 וכן ראה עמוד 10 שורות 21-30).

לא זאת אף זאת, כשנשאל השמאי בחקירתו הנגדית, כיצד הנשם בנוי כך שמצד אחד הוא מאפשר למים לחלחל פנימה ומצד שני הוא לא מאפשר לאדי שמן לפרוץ החוצה בתנאי לחץ, הוא השיב שפעמים רבות חדירת המים הנה בעקבות פגם באותו נשם. להלן דבריו: "מניסיון מצטבר של כמה וכמה כלי רכב שניזוקו באותו אופן בחדירת מים, לפי מה שבדקתי יש פגם באותו נשם שדרכו יכול להיות שגם חודרים מים" (עמוד 7 שורות 23-29).

אם לא די בכך, התברר שהרכב לא עבר טיפול משך זמן רב. המבוטחת אישרה שבמהלך השנתיים שהרכב היה ברשותה הוא לא עבר טיפול. היא רכשה אותו כאשר הוא גמע 7,000 ק"מ בלבד. בהתחשב בכך שבדרך כלל רכבים חדישים עוברים טיפול כל 15,000 ק"מ, אין לדעת האם הוא עבר טיפול במוסך קודם לכן. מכל מקום לא הוצג כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי הרכב עבר עד לאותו מועד טיפול כלשהו. העובדה שעובר לרכישה הרכב נבדק הרכב ביוזמת המבוטחת במכון לבדיקת רכב, אין בה כדי ללמד על ביצוע טיפול, אלא על כך שהרכב באופן כללי היה אז תקין. בנסיבות אלה אין אפשרות לשלול שטבעת גומי התייבשה או נקרעה ואפשרה כניסת מים. (ראה עדותו בחקירה נגדית של השמאי בעמוד 7 שורות15-23).

לאור כל האמור לעיל ומשקבעתי כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומו קשר סיבתי ומאחר שבהחלט ייתכן כי ברכב היה פגם בנשם שלא מנע חדירת מים כפי שהיה צפוי, הרי שאין צורך לדון בתקינותה של מערכת הניקוז של התובעת.

סוף דבר, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: